שאיפות גבוהות

ברגע האחרון: סיכום שנה | 2018

בעוד כמה שעות מסתיימת לה השנה האזרחית ומתחילה לה אחת חדשה.
אני תמיד מרגישה שלסכם שנה אזרחית זה קצת מוזר בשבילי, כי זה קורה בסמיכות גדולה לשנה היהודית החדשה וליום ההולדת שלי – שזו השנה החדשה הפרטית שלי – ובואו, כמה אפשר לסכם שנה ברבעון?

אבל  השנה יצא שהייתי מאוד מאוד עסוקה ומאוד עמוסה ברבעון הזה, ולא סיכמתי. לא את תשע”ח ולא את שנתי ה-31 על הכדור הזה, ואני מרגישה שדווקא קרה הרבה השנה.
בואו איתי במורד הממוריז בפייסבוק ונראה מה היה לי כאן…

ינואר

בתחילת השנה עברתי הליך רפואי לא מסובך שדחיתי במשך שנים כי פחדתי. המילה “ניתוח” לפעמים מאיימת יותר ממה שהיא באמת, ולמעשה קיבלתי שבועיים וחצי של חופשת מחלה שבה יכולתי לנוח באמת, לטעון מצברים, לבחון איזה דברים בא לי לעשות באמת וגם לעשות אותם.
בפועל יצא שנפטרתי מבעיה מציקה שליוותה אותי בערך עשור, וגם התחלתי לרפד את הסלון שלי אחרי כמה חודשים שתכננתי לעשות את זה. הנה, כבר התחלתי להגשים חלומות.
בינואר גם צילמתי את סרטון הסטופ-מושן הראשון שלי ללקוח. זה משהו ששווה ציון כי הוא היה כל כך מוצלח שהמטה האמריקאי ביקשו גרסה בלי כותביות כדי שיוכלו להפיץ לכל הזכיינים בעולם.
אני מצטערת, אבל אם זו לא סיבה לטפוח לעצמי על השכם אני לא יודעת מה כן 🙂

 

פברואר

בפברואר הבלוג לימונדה המליץ על חשבון האינסטגרם שלי כחשבון ששווה לעקוב אחריו בשביל הסטורי. מה אני אגיד לכן, מחמאה כזו מאמא של יוני זה לא דבר של מה בכך וזה באמת משמח לדעת שאני מצליחה ליצור תוכן שמשעשע אנשים.
באותו חודש גם קיבלתי חשיפה גדולה לערוץ היוטיוב שלי בערוץ הטלויזיה החדש DIY PAGE וזכיתי לקבל כמה וכמה צילומי מסך של  התוכן שלי בטלויזיה. נו, זה מרגש להיות על המסך הגדול!

אבל בואו נשים רגע את הקטע המקצועי בצד.
בפברואר קרה עוד אירוע מרגש שהשפיע על כל המשך השנה שלי: זהר ואני חגגנו 4 שנים ביחד והוא הציע לי נישואין במהלך חמקמק ומפתיע כאחד. אין שום תיעוד של המאורע כי היינו רק הוא, אני והכלבים שניגשו אליו מיד כשהוא כרע ברך כדי לקבל את הליטוף הקבוע – אבל תאמינו לי שהיה מרגש. זו הזדמנות טובה גם לומר תודה לחברים הטובים של זהר שבאו והכינו הכל, כולל הבלונים והוורדים שהסתתרו בערימת הכביסה. זה  הוסיף טאצ’ קומי לכל הסיפור – ומה יותר מתאים לנו מטאצ’ קומי?

מרץ - אפריל

בחודש מרץ התקיים אירוע מיוחד שנקרא “אמא שלי חוגגת 60 ופורשת מהוראה”. אחרי שנים של נתינה למערכת החינוך (באמת, מי שהיה תלמיד של אמא שלי זכה למורה הכי טובה שיכולה להיות) – אמא שלי זכתה לפרישה מוקדמת. הרמנו לה אירוע בהפתעה ונכחו בו משפחה וחברות שלה. לצערי התמונה של העוגה המושלמת הזו זה התיעוד היחיד שלנו מאותו ערב (קשה להיות מפיקה וצלמת בו”ז), אבל תצטרכו להאמין לי שהיה מרגש ושמח וטעים ומושלם.


בהמשך לחגיגות הנ”ל, באפריל יצאנו לחופשה משפחתית בהרכב מלא – מה שלא קרה לדעתי מאז שכולנו היינו בגיל שבו ההורים מחליטים עלינו (רמז: זה היה מזמן).
יש משהו מאוד מאתגר בלבלות זמן ממושך עם המשפחה, אבל יש בזה גם משהו מחבר ומגבש ואני שמחה שעשינו את זה.

באפריל גם סגרנו תאריך לחתונה – מה שאומר שזו יריית הפתיחה לחצי שנה של תכנונים. זה סתם נשמע מאיים, זה לא באמת ואני מבטיחה לכתוב פוסטים מסודרים עם המון המון טיפים על כל התהליך ברגע שנקבל את התמונות מהאירוע 😊
באפריל עוד עבדתי במשרד, וכמה חברים לעבודה עזבו. אני מציינת את זה כאן כי היה בפרידה  הזו משהו שהתחיל להניע אצלי גלגלים בנוגע לעתיד שלי – שהשפיעו באופן ישיר על המשך השנה שלי. כשאנשים שאת עובדת איתם תקופה ארוכה הופכים לחברים, ואז עוזבים, זה מרגיש הרבה יותר דרמטי מסתם קולגה לעבודה שמרוקנת את המשרד. הפרידה  הזו בהחלט עוררה בי מחשבות בנוגע להמשך שלי במשרד ובמקום מסוים היוותה את הדחיפה המאוד ראשונית לכיוון ההחלטה שתגיע בהמשך.

מאי - יוני

במאי צפינו בסרט האחרון של האוונג’רז מה שהשאיר אותנו בתחושת הלם קרב ובעיקרון אנחנו בחור שחור עד שיגיע הסרט הבא.
אבל האירוע הבאמת חשוב של מאי הוא הטיסה שלנו ללונדון. הרבה מאוד זמן לא הייתה לנו חופשה זוגית, ושנינו מאוד רצינו להגיע ללונדון. האטרקציה המרכזית שלנו שם הייתה הביקור באולפנים של הארי פוטר, והאמת שזה בדיוק מה שקבע את היעד כשהתחלנו לתכנן את החופשה. אם אתן רוצות לראות את סיכום החופשה שלנו, אתן מוזמנות לצפות בוולוג המלא בערוץ היוטיוב שלי, ואם אתן מעוניינות שאעלה את החוויות על הכתב – כיתבו לי ואעשה זאת!

בלונדון גם ניסיתי בפעם הראשונה את קונספט ה-self photography והתאהבתי ברעיון. זה בהחלט הפך להיות תחביב מרכזי שלי השנה, ויש בזה משהו מרפא בעיניי.

ביוני קראתי את הספר “סוד הקסם היפני” של מארי קונדו, והתחיל מהפך מחשבתי אצלי בדרך לגישת המינימליזם. כתבתי בהרחבה על הדברים שלמדתי ממארי קונדו בפוסט הזה, ויש לי עוד המון המון מה לספר לכן על התובנות והתהליך בהמשך. אני מציינת את זה כאן, כי אני באמת מרגישה ששינוי הגישה הזה הוא חלק משינוי תודעתי הרבה יותר רחב שאני עוברת, ואני מרגישה שזו תפיסה שהולכת ותופסת מקום אצל עוד ועוד אנשים סביבי ואותי זה מאוד משמח.

יולי

ביולי שוב התעצבנו על בעלת הדירה שלנו, ושוב החלטנו לעבור דירה.
אני אומרת שוב כי זה כבר סוג של מופע חוזר שקורה כל שנה בשלוש השנים האחרונות, ובתכלס? זה מתחיל לעייף.
אז יצאנו למסע חיפוש דירה, שמשנה לשנה הופך להיות קשה יותר כי הכלבים מזדקנים והדירות מתייקרות. זה לקח קצת זמן הפעם אבל הצלחנו למצוא דירה, מה שהכניס אותנו לעוד חתיכת פרויקט ממש חודשיים לפני החתונה.
כחלק מהמעבר הזה  התחלנו גם ליישם את המסקנות מהסעיף הקודם, וסיננו חלק משמעותי מאוד (מאוד!) מהחפצים שלנו. בעיניי יש בפרויקט כזה הרבה לימוד עצמי והרבה התבוננות על מה שחשוב ולא חשוב, ולכן זה לגמרי תהליך ראוי לציון בעיניי.
ביולי גם קיבלתי החלטה גדולה נוספת שלגמרי הולכת לשנות עבורי את הכל, ועל זה מיד בסעיף הבא…

אוגוסט

זוכרות את ההשפעות של חברים לעבודה שעוזבים, ואת ההחלטה החשובה שלקחתי בחודש יולי?
אז בסוף חודש אוגוסט עזבתי את מקום העבודה שלי בשלושת השנים האחרונות, בלי שיש לי שום תכניות או משהו אחר בידיים.
אני לא יודעת אם החלק האחרון של המשפט הקודם משפיע עליכן כמו שהוא עליי – אבל עבורי זה היה חתיכת ביג דיל.
מזכירה לכן שאני בעיצומו של מעבר דירה ורגע לפני חתונה ושכל הדברים האלה עולים כסף. הרבה כסף. ומה אני עושה? מחליטה להתפטר. WHAT?!

אז כן.
אחרי שלוש שנים באותו המשרד וארבע וחצי שנים באותו תחום עיסוק בטוטאל, החלטתי שאני פשוט לא יכולה יותר. במשך תקופה ארוכה – מאוד ארוכה – הרגשתי מיצוי מאוד גדול מהעבודה שלי. הרגשתי שמה שאני עושה לא מאתגר אותי יותר ושאיבדתי את התשוקה לעשייה. נכון, בזכות הבוס הנהדר והמפרגן שהיה לי, ובזכות לקוחות שבטחו בי, גם בתוך המסגרת הזו הצלחתי להמציא את עצמי מחדש (זוכרים את הסטופ-מושן ממרץ? אז בדיוק זה). אבל, אחרי תקופה שבה התשוקה חזרה לבעור בי, היא שוב כבתה ואני הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר.
ישבתי בישיבת אסטרטגיה והרגשתי שאני נחנקת, פיזית, וכשיצאתי משם פשוט הלכתי לבכות. זה לא היה קשור לאנשים שעובדים איתי או למקום העבודה – אלא אליי. אני הרגשתי שהגעתי לתקרת זכוכית מסויימת ושאני חייבת לפרוץ אותה, ושאני לא מוכנה לקבל החלטות מתוך פחד.
לשמחתי, זכיתי בחברות מפרגנות שמאוד דחפו אותי לשם, וגם בבן זוג שידע לומר לי את מילות הקסם “אני מאחורייך במה שתחליטי”. בלעדיו זה בוודאות לא היה קורה.
אם כך, ב-30.8 כבר לא קמתי בבוקר למשרד ויצאתי למסע אל הלא נודע.

ספטמבר - אוקטובר

המסע אל הלא נודע שלי התחיל בנודע שנקרא “מעבר דירה וחגי תשרי”. חודש ספטמבר היה רווי בארגזים וארוחות משפחתיות (וגם מכת ג’וקים ולילות בלי שינה), ולמעשה לא קרה בו הרבה כי באמת לא הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם יותר משני הדברים הנ”ל. ניסיתי לתת לעצמי זמן להתרגל לעובדה שאני יכולה לקום בבוקר מתי שאני רוצה, ובינתיים גם סגרתי לנו חופשה זוגית קצרצרה בצפון הארץ לכבוד יום ההולדת של זהר.
24 שעות של כיף ביחד שמאוד עזרו להטעין מצברים. כן, ניחשתן נכון, גם על זה אכתוב בנפרד- כך שאם מעניינת אתכן חופשה קצרה בארץ אתן לגמרי צריכות להירשם לעדכונים!

אוקטובר היה מוקדש כמעט באופן מוחלט להכנות לחתונה ובירוקרטיה. הרבה בירוקרטיה.
להחלטה להתחתן מחוץ לרבנות התלוו הרבה עניינים טכניים שהיינו צריכים לסגור, וגם מעבר הדירה השאיר את אותותיו, כך שיצא שבאוקטובר התעסקתי בעיקר בניירת ובסגירת כל הפרטים האחרונים לחתונה. פגישות עם ספקים, טעימות, החלטות שצריך לקבל ולסגור.
אה כן, וגם הייתי עסוקה בכל מה שקשור לעיצוב הבית כדי שעד יום החתונה  הוא יהיה מושלם לצילומים. אין ברירה, a girl gotta do what a girl gotta do.

נובמבר

איזה חודש מרגש! בנובמבר נולדתי, התחתנתי, ואז התחתנתי שוב.
ב-5.11 חגגתי יום הולדת 32, ובתזמון עם החתונה שלנו יצא שיום ההולדת שלי פתח שבועיים וחצי של חגיגות. יום הולדת, מסיבת רווקות, עוד אירועי ביניים, עוד מיני מסיבת רווקות – וכל זה הסתיים בערב הגדול.

זה היה חודש מרגש ועמוס מאוד. הייתי מוקפת באנשים שעזרו לי להרים את הראש מעל הצונאמי של המשימות שלקחתי על עצמי לקראת החתונה, והכניסו אותי להרבה מאוד לחץ. חגגתי עם חברות, צחקתי, צחקתי עוד קצת, והכל הגיע לשיא במסיבה אחת שהייתה כיף אחד ענק.
יום אחרי החתונה ארזנו מזוודה וטסנו ל-4 ימים בפאפוס, כדי להתחתן שוב בטקס שיאפשר לנו להירשם כנשואים, וגם כדי לנוח קצת. החופשה הסתכמה בהרבה מאוד קוקטיילים, טקס מרגש ותובנה אחת חשובה: אני לא הטיפוס של חופשות בטן  גב. אה כן, וגם שאני אוהבת וואייט ראשן.

דצמבר

זהו. סיימנו לעבור דירה, לחגוג חגים, להתחתן, להתחתן שוב – ועכשיו הגיע הזמן להבין לאן אני הולכת מבחינה מקצועית.
עבדתי על מתיחת פנים לבלוג שלי והחזרתי אותו לחיים אחרי יותר משנה וחצי של הדממה. התאהבתי מחדש בכתיבה ושכחתי כמה אני נהנית מזה. חזרתי גם ליוטיוב ושכחתי גם כמה אני נהנית מזה. סיננתי את כל החומרים שצילמתי בארבעת החודשים האחרונים והתחלתי לבנות תכנית תוכן לזמן הקרוב – ואני לא יכולה להסביר כמה זה מרגש אותי.
בניתי תיק עבודות, ואז בניתי אותו מחדש. עיצבתי לעצמי דף מכתבים, למדתי לכתוב הצעת מחיר. ואז כתבתי עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, וגם למדתי לכתוב אותיות קטנות.
הגשמתי חלום של לפחות עשר שנים ונרשמתי לקורס צילום. החלטתי שאני הולכת להצליח ושאני לא הולכת לחזור למשרד. החלטתי ואני הולכת לקיים, כי אין שום ברירה אחרת.

2019

אני יודעת שהרבה פעמים פונים אל השנה החדשה ואומרים לה שהיא הולכת להיות אדירה ומרגשת ומחדשת וכל זה – אבל הפעם אני באמת מתכוונת לזה.
2019, אני לא מתכוונת להשאיר לך שום ברירה. את הולכת להיות אדירה ומרגשת ומחדשת, את הולכת ללמד אותי דברים חדשים ואת הולכת לתת לי להעז ולפרוח בכל מובן אפשרי.
את יודעת למה?
כי אני לא הולכת להשאיר לך שום ברירה אחרת. כי אני לא רואה שום ברירה אחרת.

קדימה, תהיי טובה אליי.

שנה אזרחית טובה! ♥


Comments

comments

Powered by Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 + 20 =

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.