FEATURED POSTS,  לא כמו בפינטרסט

בתים שאני רוצה לראות מבפנים: בית במדבר

אני לא יודעת מתי התחיל הקטע הזה שאני הולכת ברחוב, מסתכלת על בתים וחושבת על זה שאני רוצה לראות אותם מבפנים. רגע, אני נשבעת שזה לא קריפי כמו שזה נשמע! פשוט יש דלתות כאלה, שנראות כאילו מסתתר מאחוריהן משהו. ויש חלונות כאלה, בלי תריסים, שמציץ מתוכן חלל גדול שאני פשוט יודעת שהוא מעוצב – וכל מה שאני רוצה לעשות זה להכנס פנימה ולראות איך הוא בנוי. אפילו היה לי פעם האשטג ייעודי לזה באינסטגרם, וקראתי לו כמובן – בתים שאני רוצה לראות מבפנים.

לצד הרצון הזה, התעורר בי לאחרונה חשק לראות בתים מעוצבים שנראים קצת אחרת. במהלך חיפושי השראה בפינטרסט עבור דירה של חברה שעזרתי לעצב, הבנתי שרוב מה שאמצא שם נראה די אותו דבר. אין בזה משהו רע, כן? פשוט אם אני לא הטיפוס של סלון אפור, שטיח פלאפי לבן ואלמנטים בגווני ורוד בייבי ורוז גולד – אני לא יודעת מה יש לפינטרסט להציע לי. נשבעת שניסיתי, אבל כל מה שהגעתי אליו היה על סקאלת האפור.
אז כתבתי פוסט בפייסבוק, והזמנתי אנשים שיש להם בית מעוצב שנראה קצת אחרת לכתוב לי, כי אם פינטרסט לא מביא את ההר – אני אביא את ההר לפינטרסט. או במילים אחרות, אני כאן כדי להביא את הבתים המעוצבים שנראים קצת אחרת, לטובת מי שמחפשת השראה מסוג אחר.

הבית של אביטל

את אביטל הכרתי בסיור עיתונאים שהשתתפתי בו לפני שלוש שנים בערך, שנועד כדי לחשוף אותנו לחיי הלילה של מצפה רמון. אני יודעת שזה נשמע לך מופרך, אבל יש כאלה. את יכולה לקרוא על זה ממש כאן.
לאביטל היה סטודיו שנקרא “אתר בניה”, גלריה לאמנות בעץ שכבר אינה קיימת. כשהוא ראה את הפוסט שלי הוא הזמין אותי לבוא להתארח ולצלם את הבית, ואני כמובן לא יכולתי לסרב לחופשה מדברית קצרה ולבית שכולו עץ ועבודת יד.

כיאה לנגר, כל הרהיטים בבית הם מעשה ידיו של אביטל – החל מהסלון, דרך המטבח ועד לדלתות הזכוכית הגדולות שמובילות לחצר הבית.

עוד לפני שנכנסים לבית, שביל הכניסה כבר מזמין ועושה חשק להכנס פנימה. הצמחיה הירוקה עם הנוף המדברי ברקע, פינות הישיבה בכניסה לבית (כן, יש 2) והפרגולה-סוכה שנמצאת בכניסה וגורמת לך פשוט לרצות לשבת שם ולהירגע.

אש אמיתית ומטבח מאובזר

“תודיעו לי חצי שעה לפני שאתם מגיעים כדי שאוכל להדליק את הקמין”, אביטל ביקש כשהיינו בדרך. כשהוא אמר קמין לא ציפיתי לדבר האמיתי, אבל כשנכנסנו לבית הבנו שזה אכן כן. ממש באמצע הבית, יושב לו קמין ברזל וארגז עצים לצידו. אני לא יודעת מה איתך, אני מיד הרגשתי שאני במקום אחר, כזה שבו אשכרה מדליקים אש בבית כדי להתחמם וזה לגמרי נורמלי.

הריהוט כולו, כמובן, עשוי עץ ועל הספות תמצאי כריות בצבעים חמים ומזרנים מצופים בד טבעי. אפילו המוטות שעליהם תלויים הוילונות – בכל הבית – עשויים מגזעי עץ, דבר שאני אפילו לא שמתי לב אליו עד שזהר הסב את תשומת ליבי לעניין. הוילונות גם הם, עשויים מבדים טבעיים וכל האווירה היא לגמרי מדברית וכל כך מרגיעה.
גם על הקירות אפשר למצוא יצירות של אביטל: הוא יוצר רישומים על עצים ממוחזרים, פלטות עץ ומתכת – מה שיוצר פריטי אמנות חד פעמיים ומיוחדים.

אני חושבת שנפל לי האסימון שכל הריהוט בעבודת יד רק כשקלטתי את ארונות המטבח, שבו יש  את כל מה שצריך בשביל להכין ארוחה טובה. השיש עצמו נראה כמו משטח צילום שהייתי רוצה לקחת איתי הביתה, ובעצם גם את משטח העץ שהוא למעשה הארון הפתוח שממוקם מתחת לחלון. אהבתי במיוחד את הארון הפתוח מצד ימין של המטבח, שתלויים בו כלים ומחבתות בבליל שהופך לאלמנט עיצובי בחלל.
אה כן, וגם המתלה לכוסות היין שנמצא על הקיר לגמרי הגניב אותי בפשטות שלו – גזע עץ שנחתך באמצע, ומסמרים. כל כך פשוט, וכל כך טבעי ויפה.

בחלק השני של הבית אפשר למצוא שולחן אוכל גדול על גלגלים, וגם כורסת קריאה, שולחן עבודה ומדפים מלאים בספרים. הכל, כמובן, מעץ. בעצם, בחלק הזה של הבית אפילו הרצפה מעץ!

בחדר השינה ישנה מיטה שגם היא נבנתה בעבודת יד, ולצידה שרפרפים קטנים (וכבדים), וספסל עץ ארוך. על הקיר יש מראה לגמרי מהממת בעיניי, וארון פתוח שבו אפשר למצוא אינספור מצעים, מגבות ושמיכות כבדות שאפשר לצאת איתן החוצה ולצפות בכוכבים.

מדורה בחצר ושמים מלאים כוכבים

אני יודעת ש”לצפות בכוכבים” נשמע כמו פעולה שנלקחה מסרט רומנטי או לכל הפחות כמו ציטוט של רוס מחברים, אבל בחיי שברגע שתראי את השמים של מצפה רמון את תביני על מה אני מדברת. לא צריך מטר של מטאורים כדי שזה יהיה מחזה מרהיב. במדבר יש פחות זיהום אור (כן, זה מושג אמיתי), ולכן השמים נראים כמו בד שחור ומנצנץ שרק רוצים לבהות בו.

השוס פה הוא המקום המובנה למדורה שאביטל הכין בחצר. כן כן, כולל ספסלים נמוכים כדי שיהיה נוח, כולל ארגז עצים וכולל סיר פויקה למי שבקטע. עכשיו תגידי לי את שעם השילוב המושלם של שמים מנצנצים, שמיכה נעימה, ואש מחממת – לא תשבי לבהות בשמים?

יש אנשים שפעם בשנה נוסעים להודו לתקופה ארוכה כדי למלא מצברים. אני מוכנה לנסוע פעם בשנה למצפה רמון לשלושה ימים וזה יעשה את אותו אפקט. השקט של המדבר, האופי של האנשים, הקצב האיטי – כל אלה לפעמים לגמרי חסרים בשגרת היומיום שלנו ואני חושבת שמצפה היא המקום המושלם בשביל זה. אם אפשר בבית שכולו עץ עם חצר שהיא מדבר, זה אפילו עדיף.

מה חשבת על הבית? והאם התחברת לוייב המדברי והשקט? ספרי לי בתגובות, אני אשמח לשמוע 🙂 

אם אהבת את הפוסט, מוזמנת לשתף ואם התעוררה בך השראה עיצובית בעקבותיו – את מוזמנת לנעוץ אותו בפינטרסט ולשבור את הסטטיסטיקה ♥

לבית של אביטל ב-AIRBNB
לבית של אביטל בפייסבוק

הצמידי את התמונה ללוח באמצעות לחיצה על כפתור ה-PIN IT בפינה העליונה

אל תשכחי להירשם לניוזלטר כדי לקבל עדכון על הבית הבא שאני הולכת לראות מבפנים 😉

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

One Comment

  • אפרת

    פוסט מהמם!
    קודם כל מקורי, בנוף הבלוגים, בנוף הפינטרסט הלא ריאלי, ובנוף תל אביב.
    שנית, נתת שם למוזרות שלי… גם אני מסתובבת ואוהבת להסתכל על הבתים האלה שרואים שהם מעוצבים מבפנים.. ולפנטז..
    חוצמזה, הבית של הבחור מגניב, הצחיקו אותי צנצנות התבלינים מאיקאה אבל באמת מגניב, הייתי מתחלפת איתו:)
    תודה על הסיקור:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 + fifteen =

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.