קשר משפחתי | מתנות בהתאמה אישית

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מכורה לאחיינים שלי.
נהוראי (4.5) ונויה (3.5) הם שני יצורים קטנים ומופלאים שיכולים להוציא אותי מדעתי, אבל באותה מידה יכולים גם להאיר לי את היום הכי אפור. כשהם היו קטנים ועוד גרתי אצל ההורים, הייתי צמודה אליהם וכדי שיעבור יום בלי שאראה אותם היה צריך לקרות משהו חריג. אני חופרת עליהם כאילו הם היו הילדים שלי לפעמים, אבל בסופו של דבר יש עדיין את הבונוס הגדול בלגדל אחיינים – והוא היכולת להחזיר אותם להורים שלהם בסוף היום…

מעבר לעובדה שעם הולדתם קיבלתי שתי מתנות מופלאות שמצחיקות, מרגשות ומשמחות אותי – קיבלתי מתנה נוספת והיא מערכת היחסים שלי עם אחותי הקטנה. (קחו רגע כדי לענות לעצמכם "כן" בראש עלה שאלה "אחותך הקטנה?!" ונמשיך).

כיאה לילדות אחיות, במשך שנים היו לנו המון ריבים מטופשים ולא גדלנו בתור חברות מאוד טובות. אני לא זוכרת למה, אבל רוב הזמן התעצבנתי כשנאלצתי לקחת אותה איתי לכל מיני מקומות – אני זוכרת מקרה ספציפי שבו זה הוציא אותי מהכלים שאני צריכה לקחת את אחותי הקטנה למפגש עם חברות מהכתה – ורבנו ללא סוף על דברים שלקחנו אחת לשניה. פעם אחת אפילו לא דיברנו שבועיים, אבל כמובן שאם שאלתם אותי אחרי יום למה אנחנו ברוגז, לא הייתי זוכרת והייתם מקבלים תשובה של "לא יודעת, היא מעצבנת!".

כל זה השתנה ברגע שהיא ילדה את נהוראי, האחיין הראשון.
אני חושבת שמאותו רגע נפתח ביננו איזשהו ערוץ תקשורת שלא היה קיים קודם, אבל הוא לגמרי פילס את הדרך למערכת יחסים קרובה וחזקה עם אחותי, הרבה יותר ממה שהייתי מדמיינת בתור ילדה או נערה מתבגרת.
יש סיכוי שזה קשור באופן פשטני לזמן המשותף שבילינו ביחד כשעזרתי לה לטפל בנהוראי, ויכול להיות שזה רק תירוץ – וכשתי נשים בוגרות היה לנו קל יותר למצוא שפה משותפת בה אנחנו חולקות את הדברים המשמחים, הכואבים, הדילמות והפחדים אחת עם השניה.

לכבוד יום המשפחה הוזמנתי לסטודיו של מלי הנהדרת – "MD4U – מתנה מיוחדת בעיצוב אישי" – כדי לבחור מתנה לבן משפחה אהוב. המבחר שהיא מציעה הוא עצום – ואני לא מגזימה – וכל מתנה מרגשת יותר מהשנייה. ניתן לשלב כמעט בכל מתנה תמונה של האהובים שלכם, וכל מתנה אומרת משהו ומספרת סיפור.


אני אוהבת מתנות שהן גם שימושיות ולא רק משמשות כעוד פריט יפה בבית, וכמובן שתמיד הנטיה שלי היא ללכת למשהו עם מילים או כתב יד- משהו שמורגש שהוא מאוד מאוד אישי ובלעדי. לכן מיד כשראיתי אותה ידעתי שהיא האחת: שרשרת טקסט בכתב יד.

לא ידעתי מה ארצה לכתוב על השרשרת, אבל כן ידעתי מה הקונספט שאני רוצה עבורה: במקום לכתוב הקדשה לאחותי בכתב היד שלי, אנסה לעשות זאת עם כתב היד של נהוראי ונויה. שיתפתי את מלי בהתלבטויות והחלטנו לנסות.
בהזדמנות הראשונה שהייתה לי ביקשתי מהם לבוא ולעזור לי להכין מתנה לאמא (מיד התחרטתי על זה כמובן: הם בדיוק בגיל שבו אסור לומר להם כלום כי הוא מיד עובר הלאה…). כל אחד מהם בתורו החזיק את העט, החזקתי את העט איתם אבל נתתי להם את החופש המספיק כדי שאופי הכתב יהיה שלהם ולא שלי – וכך כתבנו את המשפט "כי אין אהבה בעולם, כמו אהבה של אמא".
אני מודה שהתלהבתי מאוד מהרעיון של עצמי, ונורא רציתי לראות איך הוא מתממש למוצר פיזי.
אחרי ששלחתי את הטקסט למלי, התברר שעלולה להיות בעיה עם היישום – אבל אז היא הבריקה עם פתרון שבסופו של דבר הניב תוצאה יפהפיה בעיניי.


במידה ושני הבנדיטים עדיין לא סיפרו לה – אני מקווה שאצליח להפתיע ולרגש אותה עם שרשרת בכתב ידם של שני היצורים המופלאים שחיברו ביננו מחדש.

ובנימה אישית ומעט רגשנית יותר – משפחה אולי לא בוחרים, אבל את היחסים שלכם איתה כן.
לשמחתי בשנים האחרונות הצלחתי להתקרב מחדש להורים ולאחים שלי, בפתיחות ושיתוף שלא היו קודם – וזה משמח, כי בסופו של דבר המשפחה שלנו הייתה שם לפני כולם. לא צריך אירוע מיוחד בשביל זה – אבל ביום המשפחה הקרוב, אל תהססו לחבק אותם ולומר להם תודה, ושאתם אוהבים.

יום משפחה שמח :)

אפרת

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

כתיבת תגובה