FEATURED POSTS,  אופנה,  החיים עצמם

מה למדתי ממארי קונדו?

הרומן שלי עם מינימליזם ומארי קונדו התחיל לפני קצת יותר מחצי שנה.

בעצם, הוא התחיל עוד קודם, איפשהו בשלהי אתגר השנה ללא קניות שלי ניטעה המחשבה  הראשונית. אבל בפועל, לפני חצי שנה בערך התחלתי להתעצבן בכל פעם שפתחתי את ארון הבגדים שלי. או את מגירת הנעליים. או את מגירת האיפור. התעצבנתי אפילו כשפתחתי את ארון המטבח.

התעצבנתי כי נמאס לי לראות מול העיניים כל כך הרבה דברים שאני לא משתמשת בהם. במקום להרגיש שפע, התחלתי להרגיש שכל זה מעיק עליי. שנמאס לי לחפש בין כל כך הרבה פריטים את מה שאני רוצה וצריכה כרגע. נמאס לי לשמור בגדים לאירוע אחד ויחיד שאני לא יודעת מתי הוא יהיה, לשמור איפור למתי שמשהו אחר ייגמר ונמאס לי לשמור נעליים שאני לא נועלת יותר כי אני כבר לא יכולה ללכת על 10 ס”מ של עקבים.

בקיצור, די.

מסע הסינון החל

כל זה קרה כמה חודשים לפני שעברנו דירה, ולכן החלטתי שהמעבר הזו זו הזדמנות מצויינת לנקות מדפים. כבר עברתי כמה דירות בחיי, ובכל פעם חשבתי לעצמי “תוך כדי סידור הדברים אני אסנן”. מיותר לציין שזה אף פעם לא עבד ושבמקום לסנן – המשכתי לעבור דירות עם פריטים מיותרים. לפעמים הגדלתי לעשות ואפילו עברתי עם שקים של פריטים שסיננתי כבר, אבל התעצלתי למסור. חושבת שזה מטופש? את צודקת.

אז הפעם החלטתי שמסע הסינון יתקיים תוך כדי מסע האריזה, וששום דבר מיותר לא עובר איתנו לדירה הבאה. ידעתי שזה אומר שמלאכת האריזה תיקח לפחות פי שניים מהזמן, אבל הייתי מוכנה לזה ורק חיכיתי שנביא ארגזים הביתה כדי שאוכל להתחיל. באמת, אני לא יכולה להסביר כמה חיכיתי כבר לנפות את כל הדברים המיותרים מחיי.

בינתיים, עד שנמצא דירה, החלטתי שאני צריכה איזשהו קו מנחה למהלך הזה. לבנות תשתית, אפשר לומר. אז רכשתי את הספר של מארי קונדו, “סוד הקסם היפני”, וקראתי אותו בסוף שבוע אחד. אני כן יכולה לומר שאם את לא מוכנה למהלך של סינון פריטים מחייך, את עלולה לחשוב שהאישה משוגעת. בעצם, גם אם את כן מוכנה את עלולה לחשוב ככה. היי, אני ביקשתי את זה ועדיין חשבתי לפרקים שהאישה קצת ירדה מהפסים אם היא מדברת איתי על הרגשות של התיק שלי! אבל אחרי שנתתי לדברים לשקוע, הבנתי שלכל דבר שהיא כותבת בספר יש הגיון. אחרי שהתנסיתי בשיטה שלה, הבנתי שהיא אולי נשמעת קצת “קוקו” כשהיא מדברת על זה שהגרביים שלי עבדו קשה היום – אבל אי אפשר להתווכח עם זה ששיטת הסידור שלה פשוט הרבה הרבה יותר חכמה, נוחה והגיונית.

אז הנה כמה דברים שלמדתי ממארי קונדו

  1. לשנות את מדד הסינון

    אם אי פעם ניסית לסנן את הארון שלך, בטח שמעת על כל מיני שיטות כמו “אם לא לבשת את זה יותר משתי עונות ברצף זה צריך ללכת”. השיטה של מארי קונדו מבוססת על רגש. נכון, זה נשמע מטופש, אבל כשאת מגיעה לרגע האמת את מבינה כמה הגיון יש בזה. 

    לפני שנתיים, בעודי בעיצומו של עוד נסיון לסנן את הארון, הסתכלתי על חצאית שקניתי מ-HM. קניתי אותה ביום שבו האחיין הראשון שלי נולד. אחותי הייתה בחדר לידה במשך 24 שעות, ובזמן שאמא שלי ואני החלפנו משמרות לידה הלכתי לסיבוב בקניון, וחזרתי משם עם כמה בגדים בשקית.
    כשתליתי את החצאית על קולב והייתי צריכה לקבל החלטה – אני נשבעת שנחנקתי מהמחשבה שאמסור אותה. היא הזכירה לי יום ורגע כל כך ספציפיים ומשמעותיים בחיים שלי, שפשוט לא יכולתי לוותר עליה והחזרתי אותה לארון ברגשות מעורבים. מצד אחד היא לא בשימוש אצלי, מצד שני הבנתי שהיא פריט רגשי עבורי.

    לפי שיטת קונמארי, ההחלטה מתבססת על פי מדד האושר שהפריט גורם לך. האם כשאת מחזיקה אותו ביד, הוא מסב לך אושר? אם כן, הוא נשאר. אם לא, הוא הולך. עכשיו זה הזמן להיות כנה עם עצמך כשאת עונה על השאלה הזו, אבל את ואני יודעת שאושר יכול להיגרם מכל מיני סיבות ובינהן גם זכרונות טובים שקשורים בבגד. זה לגמרי בסדר לשמור גם פריטים שאת לא לובשת יותר, כל עוד את יודעת להגיד מתי הם לא משמחים אותך יותר.

  2. פחות פריטים – יותר סדר
    מטבעי אני לא בנאדם מסודר. אני כן מאוד רוצה שיהיה מסודר סביבי כל הזמן, אבל זה לא בא לי בקלות ואני צריכה לעבוד ממש קשה בשביל זה. לצד זה, אני גם לגמרי מאמינה שהבלאגן בחוץ משפיע על הבלאגן בפנים, ואם אני צריכה להיות פרודוקטיבית ולהתרכז – אני פשוט לא מצליחה לעשות את זה כשהסביבה שלי בכאוס.

    כתבתי בעבר על הצורך לייעד לכל דבר מקום כדי לשמור על הסדר, אבל כשהבית שלך טובע בפריטים לא נחוצים, תצטרכי הרבה יותר מקומות אחסון בשבילם ולא משנה כמה תנסי – כנראה יהיה בלאגן.

    אם גם את כמוני, צריכה סדר אבל מתקשה לשמור עליו – כנראה שסינון הבית הוא עוד משהו שיכול לעזור לך להגיע למטרה. אני לא אומרת שהיום הבית שלי מתוקתק כל הזמן – וגם עדיין יש לנו עוד הרבה ממה להיפטר, אבל זה בהחלט נהיה קל יותר עם הזמן.

  1. סינון הוא תהליך
    בהמשך למה שאמרתי בסעיף למעלה, סינון הבית הוא לא בהכרח תהליך שמתחיל ונגמר בפעם אחת. נכון, לפי שיטת קונמארי צריך לעשות את זה בבת אחת כדי ואז לא צריך לחזור על זה שוב – אבל על אף שעשינו זאת, אני עדיין בתחושה שתמיד יש עוד משהו מיותר בבית.

    אני מאמינה שצמצום החפצים שלנו הוא תהליך, והוא מתמשך. רובנו לא מצליחים לעשות את הסוויצ’ המחשבתי הזה בבת אחת וזה לוקח זמן. ככל שהזמן עובר, תשימי לב שעוד ועוד דברים נראים לך מיותרים. אם בעבר הייתי מתרגשת מסניפים של מקס סטוק כמו ילדה שמתרגשת מאוטו גלידה, היום זה לא עושה לי את זה. לרוב אני מסתכלת על כל פריטי הדקורציה וחושבת לעצמי “אני לא צריכה את זה, זה סתם יצבור אבק”. זה נשמע לך  זקן, אבל זה למעשה פרקטי 😊 אני לא מרגישה יותר צורך למלא את המדפים בבית בפריטים יפים, וזו הקלה גדולה עבורי – בלב, בעיניים ובחשבון הבנק.

  1. תקפלי כמוה ותהיי מאושרת
    סירייסלי. למארי קונדו יש שיטת קיפול שונה ממה שהכרת עד היום. בסיס השיטה אומר שהארון צריך להיות מסודר בצורה כזו שתוכלי לראות בכל רגע נתון את כל הפריטים, או לחלופין שיהיה לך קל לראות אותם. כך למשל את פריטי הלבוש המקופלים תעברי לאחסן במאוזן במקום במאונך, גם גרביים ותחתונים. אם מדובר בארון המטבח, לחלק את הדברים בתוך סלסלות או קופסאות כך שתוכלי לשלוף את כל הקופסה ולראות מה יש בה (למשל- רטבים או תבלינים). השיטה הזו מאפשרת לך לנצל את מה שיש לך בצורה מיטבית ולא לפספס כלום. מנסיון, זה עובד, וזה ממש ממש כיף! חוצמיזה, מגירת הגרביים מעולם לא נראתה אטרקטיבית יותר.

  1. לתיק שלי באמת יש רגשות!
    סתם, אני לא באמת חושבת ככה (אני מקווה שהוא לא נעלב).
    אבל לפי שיטת קונמארי, כדאי לרוקן את התיק שלך בסוף כל יום. נשמע לך מופרך? גם לי!
    אבל אז צפיתי בסרטון הזה, הקשבתי למה שיש לאיימי לומר ו-וואלה, השתכנעתי (אמ;לק – תריצו לדקה 10:20). 

    אם את כמוני, אני מניחה שיש לך לא מעט תיקים. האפשרויות הן כאלה – או שאת מעבירה כל פעם את כל הציוד שלך מתיק לתיק, בלי לסנן ולראות אם יש שם פריטים מיותרים (AKA 15 ליפסטיקים שונים, קבלות ישנות ומסטיק מעוך), או שאת מתעצלת לעשות את זה ואז אין הצדקה לכל התיקים שאת מחזיקה.

    לפי שיטת קונמארי, בכל יום את מגיעה הביתה ומרוקנת את כל תכולת התיק לסלסלה או קופסה ייעודית. את התיק עצמו את מחזירה – ניחשת נכון – למקום. נשבעת לך, זה שינה את חיי.

    קודם כל, אין יותר מליון תיקים זרוקים בכל מיני מקומות בבית עם שאריות מהפעם האחרונה שנעשה בהן שימוש (מטען למחשב, קופסת מסטיקים וכמובן – ליפסטיק). שנית, אני לא שוכחת יותר כלום! לא את הרב קו בתיק של הבילוי מאתמול בערב, ולא את המפתח של האוטו אצלי בתיק כשזהר הוא זה שצריך לנסוע עכשיו… תאמיני לי, שני התרחישים האלה קרו מספיק פעמים והם לבד מצדיקים את אימוץ השיטה.

אז בואי נסכם

בסופו של דבר, הספר של מארי קונדו עזר לי לעשות סדר בבית ובחיים – וכיוון אותי בדרך אל המינימליזם שלי. אני אומרת שלי, כי אני מאמינה שאין דרך אחת לחיות את זה וכל אחת בוחרת את הדרך שלה לאמץ את הדברים.
מבחינתי, מינימליזם אומר להאט את הקצב. לחשוב נבון, לצרוך נכון וחכם ולא למלא את הבית והחיים בדברים מיותרים. עבורי, זה משאיר הרבה מקום למה שחשוב באמת.

אז מה את חושבת על הקונספט של מינימליזם? ספרי לי בתגובות, אני מאוד סקרנית לשמוע.

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

3 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 + 8 =

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.