הצפנתי לדרום | חלק 2

סוף סוף התפניתי לכתוב על חלק ב' של הביקור במצפה רמון. מוזמנים לקרוא קודם על חלק א' :)

תקציר הפרקים הקודמים

אחרי שסעדנו כמו שצריך ושתינו כוס יין עם קינוח בהדסער, הגיע הזמן לחלק הפרוע של הערב.
פרוע כמובן, עד כמה שאפשר להיות פרוע במצפה רמון…

את השעתיים הבאות העברנו בין מועדון הג'ז המקומי לפאב המקומי שנקרא "הברך", גם הם כמובן ברובע ובמרחק הליכה של כ-30 שניות מהאחד לשני – מה שמאפשר לעשות את הגרסה המקומית למה שנקרא סבב ברים מאוד בקלות ;)

בפאב הברך יש אורגנית על הקיר בשירותים, קישוטים משנות ה-90 משתלשלים מהתקרה וזנבות מסתובבים לכם בין הרגליים (אני אישית ממש בסדר עם זה). אפשר לבחור בין ישיבה בפנים או בחוץ, על שולחן בר גבוה או על ספה שתיתן לך להרגיש בדיוק כמו בסלון בבית. בתפריט נשנושים כמו אדממה וגומיז. הפעם בחרתי באדממה, בביקור הבא כבר בחרתי בגומיז – צלחת קטנה עם סוכריות, מרשמלו וכמובן, סוכריות גומי!
באופן כללי האווירה לא מחייבת. אנשים כאן לא מתייפיפים ליציאה של יום חמישי בערב, לא תראו כאן אף אחת על עקבים ובסה"כ אין שום דמיון לפאב תל אביבי חוץ מהבירה. נראה שכולם מכירים את כולם וישר יזהו שאתם לא ממצפה, אבל זה לא מה שימנע מהם לפתח אתכם שיחה ערה.
IMG_4261 (1024x683)
IMG_4271 (1024x683)
IMG_4288 (1024x683) (1024x683)
IMG_4294 (1024x683)
IMG_4320 (1024x683)
IMG_4332 (1024x683) (1024x683)

אחרי היין של הברך המשכנו להיילייט של הערב מבחינתי – ג'אם סשן במועדון הג'אז המקומי.
אחרי ההופעה שהתקיימה במקום, הגיע תור הקהל לעלות לבמה ולנגן או לשיר כאוות נפשם. במה פתוחה משודרגת.
ישבתי, הקשבתי וחשבתי: לא יכול להיות שכל זה אילתור! הם בטוח מכירים כבר כל כך טוב שאלה קטעים קבועים שלהם.
ובכן… בביקור הבא שלי במקום – כעבור חודש – הבנתי שזה באמת אלתור. שבאמת מי שרוצה לבמה עולה לנגן גם אם הוא לא מכיר אף אחד וגם אם הוא בכלל אורח, ונוצרת איזושהי סימפוניה בין התופים לגיטרה למפוחית, בין החצוצרה לבס לפסנתר, ולזה שמחליט שהוא עולה לשיר וממציא מילים. ממציא!!!

ישבתי ובהיתי בחבר'ה על הבמה. השניים ששרו שיר כלשהו שבו הטקסט היחיד שהבנו הוא "my girlfriend" ממש לא גרמו לנו להרגיש שהם שאו את אותה השורה במשך קרוב לעשר דקות, ואנחנו עדיין ישבנו מרותקים!
במשך שבועיים אחר כך המשכנו לזמזמם "נה נה נה נה נה מיי גירלפרנד". מעולם לא הייתי נוכחת בסשן ג'ימג'ומים ובטח לא בין אנשים שלא מכירים האחד את השני. אין מה לומר – זה פשוט מגניב!
IMG_4362 (1024x683)
IMG_4352 (1024x683) (1024x683)

נשארנו במועדון הג'ז עד אחרי חצות וחזרנו לישון במלון. זה היה יום ממש ארוך ועוד יש לנו את מחר…

בבוקר קמנו לארוחת בוקר צנועה במלון (אם להודות באמת בביקור הבא שלי כעבור חודש הופתעתי ממש לטובה מהאוכל. כנראה שהגענו מאוחר מדיי בפעם הזו ;).
משם המשכנו חזרה לרובע לסייר בחנויות שהיו סגורות בליל אמש.
הדבר הכי בולט שאני יכולה להגיד על המקום זה שהוא מוצץ אמנים. לכל אחד יש מקום והמקסים הוא שכולם משתפים פעולה: התופרת חולקת סטודיו עם הקרמיקאית שמוכרת גם ספרים של משורר מקומי שמונחים על המדף לצד כוסות שעוצבו בשת"פ עם מאייר אחר. קסום.
כשביקשתי לקנות את אחד הספרים שכל המדף וגיליתי שנגמר לי הכסף (אשראי פחות מקובל שם, מסתבר) קיבלתי את התשובה הלא מוכרת: "לא נורא. תקחי, ותשלחי לו כסף בדואר".

אכן, כוכב אחר.

המשכנו ל"לשה" המאפיה המקומית עם המון פחמימות ריחניות בעבודת יד. וואו! כמה סוגי לחמים, והכל נראה כל כך מפתה וכל כך טרי ואומייגד אני רוצה הכל. עכשיו.
בסוף לקחתי רק עוגת ריבת חלב ולחם עגבניות שהיה כל כך טעים שאני שוקלת לחזור שוב למצפה רק כדי לקנות עוד כיכר.
סתם, לא באמת. יש עוד הרבה סיבות שאני רוצה לחזור :)

ההיילייט של יום שישי היה החנות של אסתר.
אני מתה על חנויות יד שניה. יש לי סבלנות ועין שקולטת דברים יוצאי דופן גם בערימה של סמרטוטים. בגלל זה אני אוהבת שווקים, אבל בחנויות יד שניה יש קסם אחר, ודווקא המראה המשומש של חלק מהדברים (יותר אקססוריז ופחות בגדים בקטע הזה) הופכים כל פריט לכזה עם סיפור, וכמובן יש את אלמנט המיחזור שאני מאוד בעדו.
אצל אסתר יש הכל – החל מבגדים ונעליים לנשים, תכשיטים ואקססוריז, פינה לגברים, פינה לילדים, ואפילו ספרים!
ביום שישי מחוץ לחנות נמכר גם אוכל ביתי ואפשר לראות שזה בילוי הצהריים המקומי האידיאלי :)
מהחנות של אסתר יצאתי עם שלל של 2 חצאיות, שמלה, שרשרת ותיק קלאצ' בסכום מצחיק לכל הדעות: 120 ש"ח.
אז נכון שרק כשהגעתי הביתה גיליתי ששניים מהפריטים הם של רשתות גדולות ומוכרות מאוד וקצת אבד קסם הוינטאג', אבל עדיין יצאתי עם מציאות שאני בהחלט מאוד מאוד אוהבת ועם חצאית אחת שאני בטוחה שיש מאחוריה סיפור.
IMG_4706 (1024x683)
IMG_4703 (1024x683)

מהביקור הזה במצפה יצאתי עם הרבה אוויר ודעה כל כך חיובית על המקום, שכעבור חודש חזרתי לשם לחופשה זוגית שהייתה לא פחות מוצלחת.
אז אם אתם מחפשים מקום לנפוש בו בארץ, וגם אתם חושבים שאילת היא לא באמת אטרקציה, שבדרום יש קסם אחר ובאופן כללי בא לכם חוויה יוצאת דופן – סעו למצפה.
מבטיחה לכם שגם אתם תשקלו לעבור לשם בסוף.

שבת שלום,
אפרת.

Comments

comments

Powered by Facebook Comments

כתיבת תגובה